עקרונות ותכנים
שילוב ואיזון – בהיבט חוכמת הגוף
(אד"ם בתנועה – מזרח ומערב)
אחד הנושאים המרתקים והשנויים במחלוקת בשיטות שונות בתנועה נוגע לשאלה מהותית:
האם הגוף ניחן ב"חוכמה טבעית" או שיש להעניק לו "חוכמה מושכלת" כדי שיתפקד בריא ונכון?
האם יש אינסטינקטים נכונים-טבעיים שמנחים את הגוף איך לפעול, או שיש להתערב ולהפעיל את הגוף בצורה מודרכת? לדוגמה: כשהגב כואב, האם לשכב ולנוח במיטה ולתת לגוף לרפא את עצמו, או שיש לתת לגורם חיצוני (מדריך, רופא, תרופות, תרגילים...) להתערב ולבצע טיפול?
האדם נולד עם תבונה גופנית רבה. יכולתנו להגיב נכון לבעיות גופניות מדהימה בחוכמתה. ילד צעיר מגיב באופן טבעי נכון לבעיות גופניות. לדוגמה: כאשר ילד קטן נדחף לאחור הוא יטה את פלג גופו העליון קדימה כדי להחזיר את שיווי המשקל ולא ינסה לבלום את המכה בעזרת כוח ידיים מאחור. או דוגמה אחרת: אדם שנולד עם סקוליוזה C (עקמת) בעמוד שדרה, "הגוף החכם" יסדר לעצמו במשך השנים סקוליוזה S לשם שיווי משקל ואיזון.
אולם חיי האדם הבוגר רצופים בגורמים ה"מקלקלים" את בריאותו הטבעית (נפשית-גופנית). אורח החיים מתאפיין לעתים בחוסר סדר בחיי היום-יום, בתזונה לקוייה, בחוסר פעילות גופנית ובלחצים אחרים היוצרים מתחים, עכבות ומחסומים מיותרים המונעים הקשבה לגוף ולצרכיו ואפילו משנים את היציבה. כלומר: על גבי האינסטינקט "המקורי" "התלבשו" הרבה גורמים נלמדים מקלקלים שנרכשו עם השנים (ישיבה מול טלוויזיה, מחשב וכדומה) והפכו להיות הרגלי חיים קשים לשינוי!
ואם כך, מכיוון שכבר "קולקלנו", האם אפשר לסמוך על האינסטינקטים הטבעיים ועל התחושה האישית? והאם אפשרית בכלל החזרה לחוכמת הגוף הטבעית?
היחס בין חוכמת הגוף הטבעית לעומת חוכמת השכל, מקביל ליחס שבין תפיסת המזרח לתפיסת המערב. אך אם נמחק את המילה "לעומת" ונחליף אותה במילה "עם" – אולי תיפתח הדרך לחיבור של חוכמת המזרח עם חוכמת המערב! אולי ישתלבו חוכמת הגוף הטבעית של הילד וחוכמת הגוף במזרח (תורות לחימה, ריכוז ומדיטציה המבוססות על הקשר בין גוף לנפש) עם הידע וההשכלה של האדם הבוגר במערב (מחקר, מדע, אנטומיה, פיזיולוגיה ועוד), ואולי תיווצר זרימה והתאמה חדשה בין הנתונים האישיים של האדם לבין החוקים המדעיים-האנטומיים המדויקים!?
כדי להתגבר על ה"גורמים המקלקלים" ולמען בריאותו חייב האדם הבוגר להתקרב חזרה להתנהגות טבעית יותר. הוא יוכל לעשות זאת באמצעות הדרכה מתאימה ובעזרת חוכמת השכל (ידע-חשיבה-הבנה). במילים אחרות, כדי להחזיר את ה"מזרח-האינסטינקטיבי-ילדותי", על האדם להסתייע ב"מערב-המדעי-הבוגר".
גישת אד"מ בתנועה מציעה תפיסה כזאת המאזנת בין מזרח למערב, מאפשרת שילוב בין הגישות השונות ומתווה דרך להפריה הדדית ביניהן. וכך ישתפרו בד בבד ההבנה, החשיבה והיכולת הגופנית!
בדרך זו של שילוב הגישות תתפתח "מודעות עצמית – גופנית – תנועתית" שתשפר את בריאותו ואת איכות חייו של האדם המודרני.