שקט פנימי בזמן פעילות...תחושה של "שימון אברים"...היכולת לטפל בעצמי בשעת צורך...נפלא, מעניין ביותר (ב. קמפל)
סיום שנה - שיעור פתוח להורים, 6/7/93, ל. א. אם לשתי בנות הלומדות בסטודיו במשך שנים: ...אני עדיין נפעמת מהישגי הבנות, שראיתי במפגש סיום השנה.
היה זה כמו בכול שנה, אירוע מרגש באופן מיוחד. ניתן היה לראות בעליל את
השקעתך הבלתי נלאית בעולם הרוח – בלי מרכאות – בפיתוח הדמיון
והחתירה אל מעבר למרוץ היומיום.
בגישתך הכוללת, את מפתחת ומעשירה את עולמן הפנימי של הילדות באופן
כזה, שניתן ממש "לגעת" בפנימיות הזו, שהתעשרה תודות לעבודתך ותודות
לעובדה, שבמהלך השנים ניתן להבחין בקו מטרה ברור ומוגדר.
לסיום אני חייבת לציין את ריקוד "יום השואה", שהשאיר אותי פשוט בפה
פעור: ילדות צעירות המסוגלות להפנים ולאחר-מכן להביע בריקוד בעומק
רגשי שכזה, את אווירת היום – הן בהכרח "תוצר" של מאמץ פדגוגי בלתי
מבוטל.
יישר כוחך!
הרגשת בית...קול חם ומלטף שהרבה פעמים היה לי כעוגן... בשבילי – נקודת
מפנה בחיים מכמה בחינות: שיניתי את העמידה וההליכה שלי והתחלתי דרך רוחנית שמאז ועד היום אני ממשיכה להתקדם בה...(א. גוצי)
שיעור משותף הורים וילדים, 22/6/89: ...אין מילים בפי לתאר את התרגשותי בעקבות השיעור המשותף שהתקיים
היום. החל מהפעלת ההורים יחד עם הילדים, וסיים בסרט הווידיאו שהוקרן,
בנושא: "הבלט בגיל הרך"... כול אמא צריכה להרגיש גאה שבנה או ביתה
זוכים להשתתף בשיעורים כשלך. זה לא רק עצם התנועה, זה החינוך לערכים
שהילדים זוכים בהם דרכך וממך. חשוב שההורים יבינו זאת, כי הם אלה
שאח"כ ימשיכו להסביר לילדים...המודעות של ההורים לחשיבות התנועה כפי
שאת מעבירה, תביא גם למודעות אצל הילדים.
באשר לשינוי שחל בנכדתי י. – הייתה לה בעיה של גב כפוף. אני רואה שגבה
התיישר, הליכתה זקופה, וכך גם בעת ישיבה וזה פשוט נפלא.
אלפי תודות, צ.ל.
בהתחלה מבחינתי היה די קשה: לעבוד בשקט של המקום ולנסות להשתנות...
אבל, עם הזמן ועם המון סובלנות ואכפתיות, הדברים קורים - יש יותר סובלנות,
התמדה, הקשבה, קל יותר להיות בקשר עם הזולת, לוותר, לקבל את הדברים כמו
שהם...נפלא!...נעים, מלמד, והעיקר – הביחד! (ח. ארנרייך)
משוב על פעילות טיפולית לילד, 23/1/87:
לדרורה,
בני י. הגיע לסטודיו דרך פ. מהתחנה להתפתחות הילד בבת-ים, בניסיון
לשפר את המוטוריקה (העדינה והגסה) ואת הביטחון העצמי שממנו סבל עוד
כשביקר בגן הילדים...
בעזרת התנועה והריקוד, הוא למד להיות יציב יותר ברגליו ובגופו, ובנוסף
לכך, במסגרת הטיפול הקבוצתי, למד י. לשחק ולדבר עם גורם שלישי
בנוכחות ילדים אחרים...
גם בבית-הספר הוא נעשה יותר פתוח, יותר חברותי, משתתף ויש לו הרבה חברים.
ראוי לציין, שהתנהגות זו לא הייתה לפני שהגיע לסטודיו. יש לנו הרושם,
שאת דרורה תרמת לא מעט לשינוי מצב זה, על-ידי גישתך הסובלנית
והמקצועית כאחת.
י. שמח לבוא לסטודיו, ומראה נכונות רבה לעזור לעצמו
ולשפר את השגיו. אנו מודים לך על כך ומקווים להמשך טיפול פורה זה.
בכבוד רב, משפ' ו.
כותב הילד בסוף המכתב:
דרורה, אני אוהב לבוא לסטודיו ואני אוהב ללמוד ממך דברים חדשים.
להתראות, י.
